זן ואמנות עיצוב המסגרת

הצטרפות חבר חדש מיפן למסדר אבירי האישון היא אירוע שמצדיק לפחות סיפור זן אחד (חייבת לבדוק ב-my hertiage בטוחה שיש לי קרובי משפחה בקיוטו עם המשיכה הבלתי מוסברת לאסתטיקה ואוכל יפניים).

לפני זה כמה מילים על סמוראי העדשות Yuichi Toyama, אחד המעצבים העולים מארץ השמש העולה. טויאמה משלב בין המסורת היפנית הארוכה בעיצוב מסגרות לבין פילוסופיית עיצוב מודרנית.

"אוקי סיקרנת אבל מה זה אומר ת'כלס?", זה אומר שמבחינת ייצור הוא נשען על כל אותן שיטות עבודה שהפכו את יפן לבירת האופטיקה של ייצור משקפי שמש ומסגרות ראייה מטיטניום ואצטט בעבודת יד.

מבחינת עיצוב הוא חורג מהמסגרות הרגילות עם צורות גאומטריות מעניינות, שילובים בין חומרים ושיתופי פעולה עם מעצבים אחרים שמכניסים מודרנה ופוסט מודרנה ופוטוריזם לתוך ההיסטוריה היפנית העשירה.

התוצאה שמרנית וריאקציונרית, עדינה אבל עם נוכחות. פרדוקס אופטי, כמו סיפור זן טוב:

כוס התה

נאן-אין, מאסטר יפני מהמאה ה-19, אירח בביתו פרופסור שבא לשאול אותו אודות הזן.

כמנהג המסורת, הניח נאן-אין קנקן תה עם כוסות והחל למזוג לפרופסור.

הוא מילא לו את הכוס, ולא עצר. המשיך למזוג בעוד התה נשפך על השולחן

אחרי מספר רגעים, הפרופסור המנומס כבר לא יכול היה להתאפק. "די, הכוס כבר מלאה, היא לא יכולה להכיל עוד תה".

"כמו הכוס הזאת, כך אתה ידידי מלא ברעיונות ותפיסות לגבי הזן. איך אוכל להראות לך מה הוא הזן, אם לא תרוקן את המיינד שלך מכל מה שחשבת אודותיו?"