אף אחד לא מת על מסגרות. גן, בית ספר, אוניברסיטה (צבא), אקדמיה. התרבות האנושית מסלילה אותנו בכביש ראשי תחום היטב. היעד? הגשמה עצמית…אבל אני כידוע אוהבת מסגרות. עוצמתיות, קלות, שונות כאלו שמאפשרות לי להעניק #השקפהאחרת. כמו אלו שנחתו עכשיו ממילאנו, מסכות האישיות של קובוראום הנהדרים והאוונגרדיים.
וחוץ מזה, הגבולות שם כדי שנחצה אותם ונרחיב את מרחב החירות שלנו. בעולם שבו מילת השנה ע"פ מילון קולינס היא permacrisis (הלחם של משבר+תמידי), אנחנו נדרשים לבחון מחדש את גבולות הגזרה, ולא לקבל את המציאות כגזרה.
לחיי חיים נעימים בתוך המסגרת – ומחוצה לה.